חג השבועות בפתח ועמו הניחוחות המלבבים, בבתי ישראל כבר שוקדים על הכנת מטעמי החג והסעודה החלבית בראשם. אם בכל ימות השנה מצווה יהודי לדאוג לאחיו הנזקק, הרי שבימים אלו, בערב חג ומועד, עליו לוודא שבעתיים שהשמחה שורה גם אצל אלו שאין להם.
"וכשהוא אוכל ושותה" חוצבות מילותיו של רבינו הרמב"ם ז"ל ב'הלכות יום טוב', "חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש – אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כרסו".
במטבח המרכזי של ארגון החסד 'בית התבשיל' בבני ברק ההיערכות בעיצומה, כאן מתבשלות ונאפות אלפי סעודות חג עשירות וטעימות, תוספות וסלטים כיד המלך וברמה גבוהה, שיישלחו בצורה שקטה ומכובדת לאלפי משפחות בחג השבועות הבעל"ט, וכן יוגשו בחדרי האוכל של בית התבשיל, כאשר עקב סמיכותה של השבת לחג, מדובר הפעם במשלוח סעודות כפול.
הגידול המואץ, לדאבוננו, במספר המשפחות הנתמכות, המחייב כמובן היערכות והשקעה מוגדלת בהתאם, הוא שהוביל את ראשי הארגון שליט"א לצאת ב'מגבית חג השבועות', כדי לאפשר את המשך פעילות החסד המסועפת המתקיימת לאורך כל ימות השנה, אשר בזכותה מאות ואלפי משפחות שנקלעו למצבי חירום בחייהם, עקב מצוקה כספית או מחלה ל"ע, יודעות שלפחות בכל הנוגע לארוחה חמה יומיומית לילדיהם, יכולות הן להיות רגועות. יש ב"ה מי שדואג להם.
"ילד רעב אינו יכול ללמוד" מעוררים ראשי בית התבשיל מתוך ידיעה והיכרות קרובה עם מציאות כואבת ועצובה זו, "חז"ל כבר קבעו 'אם אין קמח אין תורה' ולכן בחג השבועות – חג מתן תורה 'לכולי עלמא בעינן נמי לכם' – כלומר יש לדאוג גם לצרכי הגשמיות, כי בלעדיהם אי אפשר להתרכז ולעסוק בתורה כראוי.
ערב חג מתן תורה, זמן מרומם בו יהודים רבים מתכוננים בקבלת 'קבלות טובות', זוהי הזדמנות פז לכל יהודי בעל נפש לקבל על עצמו 'להכניס הביתה ילד רעב' בתשלום חודשי קבוע, בכך נחשב כאילו הילד הרעב מסב על שולחן התורם ממש בכל יום, בשבת בחג ומועד.
בבית התבשיל מזכירים גם את החובה ההלכתית המוטלת על כל אחד לארח עניים על שולחנו בחגים, וכבר פסקו מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א שבימינו כאשר 'בית התבשיל' עושה זאת במקומנו חובה על כל אחד לתמוך בהם, ותרומה לבית התבשיל כמוה כהכנסת האורח לבית ממש.
וכבר כתב ה'שולחן ערוך' על מצוות שמחת יום טוב "וחייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר עניים". והוסיף שם ה'משנה ברורה': "אבל מה נעשה עם האומללים והנדכאים בעיר שמתביישין לפשוט יד ולבקש, וע"כ נהגו שבאיזה מקומות שקודם יום טוב הולכין נדיבי לב לקבץ עבור אלו המרי נפש, ואשרי האנשים שמשימין עין על זה שמזכין לעצמם ומזכין לכל אנשי העיר".
ומלבד המצוה והזכות הגדולה שבדבר, הרי זו סגולה גדולה לישועות וכל מילי דמיטב, וכלשונם של מרנן גדולי ישראל שליט"א במכתבם הנרגש לטובת בית התבשיל: "וראינו שדבר גדול מאוד הם עושים וזכות זו מגין".