"יש אלפי ילדים רעבים שעבורם ארוחה חמה ומשביעה היא בגדר 'לראותם בלבד' – או אם תרצו 'להריח בלבד' מבתי השכנים | בימי החנוכה זה הזמן שלנו לעזור להם".

"נוהגים הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים", כותב רבינו ה'מגן אברהם' בהלכות חנוכה. בכל הדורות, עוד מימי רבותינו הראשונים, פתחו יהודים את הכיס והלב לעניים בימי החנוכה. ומפי צדיקי הדורות הקודמים שמענו על הסגולה הגדולה שיש בנתינה בימים אלו, בפרט זו הניתנת בצנעה וסוד, לראיית ניסים וישועות, בימים ההם – בזמן הזה.

זה לא סוד שבאלפי בתים ומשפחות המצויות בינינו, חלקם כאלו שלא היינו מעלים בדמיוננו, חיים ומתגוררים ילדים שארוחה חמה, ביתית ומשביעה, היא מושא חלומותיהם, בגדר 'לראותם בלבד' – או אם תרצו 'להריח בלבד' מבתי השכנים. ברוב המקרים מדובר בעקרת הבית שנקלעה למצב רפואי ל"ע שאינו מאפשר לה לתפקד, לבשל ארוחה לילדיה.

התוצאה היא ילדים שמסתובבים רעבים, כמהים לארוחה חמה, או לא פחות גרוע מכך נאלצים לנדוד ולאכול בבתים זרים, מתוך בושה ואי נעימות שלא פעם תופחים למצוקה נפשית נוראה ואכמ"ל. דא עקא, שתרומה כספית, אפילו גדולה, לא מצליחה לפתור מצבים כאלו, כי בסופו של דבר מישהו צריך לעמוד ולבשל ארוחה.

מיותר לציין שילדים רעבים שחולמים על ארוחה חמה, מתקשים להתרכז בלימוד, להתנהג יפה עם חבריהם. 'ילד רעב לא יכול ללמוד' אומר כלל ידוע. 'אין ילד רע – יש ילד רעב'. הרעב, במקרים רבים, מתברר כמקור ראשי לצרות ובעיות רבות בשדה החינוך.

אם בעבר המושג 'בית במצוקה תפקודית' לא היה מוכר לרבים מאיתנו, באו ימי הקורונה וסיפקו הצצה מקרוב ל'איך נראה בית במצוקה תפקודית', איך משפחה טובה ורגילה עלולה להפוך תוך ימים ספורים לבית במצוקה תפקודית, כשאחד ההורים אינו מתפקד, והבית כולו 'על גלגלים', כשהדבר הראשון שחסר הוא ארוחות חמות לילדים.

וכאן בדיוק נכנס לתמונה 'בית התבשיל' בגישתו הייחודית, הרחימאית, הממיסה כל לב יהודי.

מרגע שמשפחה כזו נכנסת לרשימה הדיסקרטית של בית התבשיל, הבית כמו ב'מטה קסמים' חוזר למסלול, שב לתפקד כמו כל בית. הילדים אינם צריכים עוד 'להתפזר' בבתים זרים, האימא מקבלת את הילדים בשובם מלימודיהם ומגישה להם את הארוחה החמה והטעימה בעצמה, כשאינם יכולים לנחש שהארוחה המשובחת הגיעה ארוזה לפני שעה קלה בידי שליחי בית התבשיל.

"הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים" אמרו חז"ל ולימדונו על סגולתם העילאית של ימים אלו, בהם מדליקים אנו את נרות החנוכה, כשעת כושר מיוחדת לבקש ולהתפלל על חינוך הבנים.

לאורם של נרות החנוכה הרועדים, עומדים יהודים, אבות ואימהות, ושופכים שיח לפני בורא עולם: "אבינו שבשמים אנו מבקשים לראות נחת מילדינו שיחיו, שכולם יהיו בריאים ושלמים, שירוו אותנו תמיד בנחת ושמחה, שחס וחלילה לא יאונה להם שום דבר שאינו טוב".

הגע בעצמך, וכי יש לך סגולה נפלאה יותר שיתקבלו תפילותינו בימי החנוכה ל'נחת מהבנים', שנזכה להצלחה בחינוך הבנים, מאשר לתרום – מידה כנגד מידה – ארוחה חמה משביעה למשפחות, להשקיט את רעבונם של אלפי ילדים שיוכלו ללמוד טוב יותר, להתנהג טוב יותר, בזכות ארוחה מניחה את הדעת.

ובכן, הדרך הטובה ביותר לעשות זאת בהידור, היא באמצעות 'בית התבשיל' שגדולי ישראל שליט"א וזצוק"ל כבר סמכו עליו את ידיהם כ'מתווך' הטוב ביותר בין הנותנים לרעבים, "ותרומה לבית התבשיל כמוה כהכנסת האורח לבית ממש" – לשונם של גדולי הדור.

בואכה ימי החנוכה תשפ"ב, כאשר בכל בתי ישראל מתכוננים לערבי החג המשפחתיים, ערבי הלביבות וסעודות השמחה המוארות, מתגבר המטבח המרכזי של 'בית התבשיל' את הצוותים השוקדים על הכנת אלפי הארוחות החגיגיות, לרבות סופגניות ולביבות מושקעות, כדי להביא את אור ושמחת החג לאלפי משפחות, שלא יישבו בחושך חלילה.

זאת, כמובן, במקביל לעבודה השגרתית שאינה פוסקת לרגע אחד. יום יום, לאורך כל השנה, שולח 'בית התבשיל' אלפי ארוחות חמות לבתי נזקקים בדרך מכובדת ודיסקרטית, ובמקביל מתפעל 'חדר אוכל' מרכזי במרכז העיר בני ברק בו מוגשות ארוחות מבושלות לכל דכפין.

ומכאן, מבין הסירים ומחבתות הענק של 'בית התבשיל' שסיסמתו היא 'שלא יישאר אף יהודי רעב', יוצאת הקריאה המרגשת אל כל לב יהודי: עזרו לנו שלא יישאר אף ילד יהודי רעב! תנו לנו את הכוח להאיר אלפי בתים, לחמם רבבות לבבות, פתחו נא שערי הכיס והלב בימים מסוגלים אלו.