עכשיו אני יודעת למה בחורף הזה קיבלו ארוחת צהרים חמה
סיפורה של שירה בת ה-10
קר בבית בחורף הזה. בעצם בכל חורף קר אצלנו בבית. השנה אמרו בחדשות שזו שנה שחונה, שלא ירדו הרבה גשמים, אבל אצלנו בבית זה לא כל כך משנה. ככה זה כשאין בבית שום אמצעי חימום. לא תנור חשמלי ובטח שלא מזגן. אנחנו מנסים להסתדר עם הסוודרים והמעילים שיש לנו. אבל כבר התרגלנו לקור הזה. אבא אמא, אני ושלושת אחיי מכירים את זה. כשחם בלב אז הקור לא כל כך מפריע.
פעם שאלתי את אמא למה היא לא קונה לנו עוד סוודרים. לא בדיוק הצלחתי להבין ממנה את התשובה, אבל ראיתי שמיד אחרי שהיא ענתה לי היא התלחששה עם אבא ארוכות. לא שאלתי אותה יותר על זה, והבנתי שכנראה כך זה גם יימשך.
אמא אף פעם לא בישלה הרבה. חוץ מסעודות שבת, לרוב אכלנו לחם, סלט ובעיקר מזון שקל להכין אותו. אבל בחודשים האחרונים שמתי לב למשהו מוזר בבית. פתאום התחלנו לאכול מידי פעם ארוחת צהרים חמה, אמיתית, עם שניצל ופירה, עוף ואורז. אני כבר לא שואלת את אמא איך זה קורה. אבל יום אחד כשיצאתי ללימודים קצת באיחור, ראיתי על הידית של הדלת שלנו היה תלוי שקית שחורה שמימנה נדף ריח נפלא זה היה אותו ריח שהיה בבית בזמן שהיה אוכל חם על השולחן, בזמן שהכנסתי את השקית הביתה חשבתי מי זה יכול להיות ? מי זה אותו אדם שאכפת לו ממני כל כך שהוא מבשל במיוחד בשבילנו? את התשובות לא קיבלתי אבל לבית ספר הלכתי עם הרגשה טובה היום יהיה לי ארוחה חמה כשאחזור הביתה.
המנהלת זיהתה, פנתה לבית התבשיל וגילתה את ציוני התלמידה משתפרים
אחת ההתמחויות של אנשי חינוך היא היכולת להכיר את עולמו האישי והרגשי של התלמיד רק באמצעות מבט על יכולותיו הלימודיות. שינוי בדפוסי ההתנהגות או בציונים של תלמידים יכולים להעיד על שינויים רבים בסביבתו של התלמיד, ואנשי החינוך מקפידים לסייע היכן שהם יכולים.
אחד המקרים שהגיעו לאחרונה לבית התבשיל חשף קושי של משפחה בת תשע נפשות שמתמודדת עם מצוקה לא קלה לנוכח דיכאון בו לקתה האם. מי שגילה את המקרה הקשה והפנה אותו לבית התבשיל, היא מחנכת בכיתה ו' בבית ספר יסודי.
לפני מספר חודשים היא הבחינה בירידה איטית בציונים של אחת התלמידות וכשביקשה לשוחח איתה הילדה התקשה לחשוף את שעובר עליה. המורה לא הרפתה, ואחרי מספר פעמים סיפרה לה הילדה מה קורה אצלה בבית: היא הבת השלישית במשפחה, ילדת הסנדוויץ', כשמעליה שלושה אחים בישיבה ומתחתיה עוד שלושה אחים ואחיות, כשהקטנה שבהם היא בת חצי שנה בלבד.
אחרי שהיא נולדה, אמא לקתה במה שאובחן כ'דיכאון לאחר לידה'. המשפחה עצמה מתאמצת להסתיר זאת משום שהאם נמצאת בבית וכלפי חוץ לא ניכר בה דבר חריג. עם זאת, האם איננה מתפקדת, והילדים עצמם צריכים לדאוג לעצמם לכריכים לבית הספר או לארוחת הצהרים. "זה קשה לי מאוד, ולכן אני מתקשה גם בלימודים", הודתה התלמידה.
כשהמורה שמעה את הסיפור היא מיהרה אל המנהלת, ובהתייעצות משותפת הם עדכנו בפרטים את בית התבשיל שהחל לדאוג למשפחה לארוחות חמות בכל יום. כמובן שלתלמידה המורה לא סיפרה דבר, אבל בזמן האחרון היא שמה לב שהציונים שלה הולכים ומשתפרים. והמורה יודעת כמובן למה.