שעת צהרים. כל הילדים בשכונה של רוני שבו זה עתה מהלימודים, וקולות הסכו"ם בוקעים כמעט מכל בית בבניין. זו שכונה צעירה ותוססת. כולם כאן אוכלים באותה שעה, משחקים באותה שעה, הולכים לישון באותה שעה.
התפריט אצל כולם דומה בארוחת הצהרים הזו. יש ילדים שאוהבים שניצל וצ'יפס, אחרים מעדיפים עוף ותוספת חמימה ויש מי שמתענג על מרק חם ומבהיל. היום גם לרוני יש שניצל ופירה. בעצם בימים האחרונים יש לו כבר מה לאכול בצהרים – ארוחה חמה, מזינה ובעיקר טעימה.
יוסי, אבא של רוני מעולם לא חשב שהוא יזדקק לסיוע של עמותה לנזקקים. להיפך, הוא עובד קשה לפרנסתו כזגג, וכשיש לו יכולת הוא אפילו מרים תרומה לנזקקים או תרומות לעמותות שונות. אבל לפני מספר חודשים נפגעה אמא של רוני בתאונת דרכים ומאז היא מאושפזת בבית החולים לשיקום. אבא של רוני עובד פחות והמצב הכלכלי בבית החל להידרדר. ההשפעה המהותית ביותר הייתה על ארוחת הצהרים בבית שפתאום חדלה מלהופיע.
תחילה הוא אפילו התבלט האם לפנות לבית תמחוי ולבקש סיוע, אבל אז נמלך והחליט להמתין משום שהמצב עדיין "לא כזה רע". התדמית של עמותות לנזקקים ובקשת הסיוע הרתיעה אותו. אבל אז הוא שמע על בית התמחוי "בית התבשיל", שהיא בעצם עמותה לנזקקים מסוג אחר.
מחלקה מיוחדת ב"בית התבשיל" עוסקת בחלוקת מזון חם לבתי נזקקים, גם כאלה שזקוקים לסיוע זמני מכל סיבה שהיא – והכי חשוב, בניגוד לעמותות לנזקקים אחרות, היא עושה זאת בדיסקרטיות ובלי שהמקבל ייחשף או יתבייש. אחרי ששטח בפניהם את מצבו, הבטיחו בבית התבשיל לסייע – ומאז המצב בבית החל להשתנות.
בכל יום בשעה אחת בצהרים, כשרוני חוזר הביתה מבית הספר, ממתינה לו ליד הדלת שקית עם חמגשיות לארוחת צהרים חמה לכל המשפחה. הארוחה הזו ממש מצילה את רוני ונותנת לרוני כוח להמשך היום, להכין שיעורי בית ולשחק עם החברים.
את השינוי שחל בבית מאז קשה לתאר. "זה לא עוד בית תמחוי, זה מפעל עם דאגה אישית", אומר לנו יוסי. "כשמרימים תרומה לנזקקים, לעמותה לנזקקים או לבית תמחוי התרומה היא כללית לפעילות, אך כמי שנעזר ב'בית התבשיל' אני יודע שמאחורי כל הגדרה 'כללית' עומדת משפחה שמקבלת סיוע ומודה על כך. חשוב שגם הציבור יידע מכך".
בכל יום מחלק בית התבשיל מאות מנות למשפחות נזקקות, המחולקת בדרך כבוד ובדיסקרטיות בפתח ביתם של הנזקקים. כשהמנות נפתחות והחום עולה מהן, קשה לתאר את התחושות של ביתיות ואהבה שעוטפת את הנזקקים לנוכח המשלוחים המחממים את הלב.
היום, כשלושה חודשים לאחר שהחל לקבל סיוע, חש יוסי שהלחץ סביבו החל להירגע. הוא הגדיל את שעות עבודתו ומצליח להתפרנס יותר בכבוד. לסיוע של בית התבשיל הוא עדיין יזדקק, עד שאשתו תשוחרר מבית החולים בעז"ה.
בינתיים, היכן שהוא יכול, הוא מספר לחבריו על עמותות לנזקקים ועל החסד שכל תרומה לנזקקים מביאה עמה. תרומות לעמותות, הוא אומר, יכולה להציל עולם ומלואו.